הרעלה בחתולים ובכלבים – רעל נגד עכברים ("הרעלת אנטיקואגולנטים")

טיפול בהרעלת כלבים ברעל עכברים
רעל נגד עכברים הוא מהרעלים הנפוצים ביותר המפוזרים בחצרות בתים ורחובות על ידי העירייה, מדבירים ואף אנשים פרטיים והינו גורם מרכזי במקרים של הרעלת כלבים והרעלת חתולים. הרעל בדרך כלל נראה כקוביות ורודות קטנות או גרגירי חיטה ורודים או ירוקים, אך יש לזכור כי הוא עלול להופיע בכל צורה וצבע (לרבות נוזל, אבקה, ג'ל).

כיצד הרעל פועל?

הרעל נאכל ע"י הכלב או החתול, נספג במערכת העיכול, ומעכב את היצירה של ויטמין K פעיל בגוף. ויטמין K אחראי בין השאר על תפקוד של חלק מחלבוני הקרישה. כלומר, בחסרונו של ויטמין K פעיל, מערכת הקרישה לא תתפקד כראוי ויווצרו דימומים בגוף. ישנם מספר "דורות" של רעלים, והדורות החדשים הם חזקים ומסוכנים יותר, ומשפיעים לאורך זמן רב יותר בגוף. השימוש הנפוץ ביותר היום הוא ברעלים מה"דור השני"- רעלים אלו משפיעים תוך 1-3 ימים לאחר אכילת הרעל, ולמשך זמן של כ2-4 שבועות. חשוב לזכור שמינון הרעל שנבלע קובע את רעילותו! (וכך בכל סוג של הרעלה). כלומר- ככל שהמינון גבוה יותר, כך מצב החיה יהיה קשה יותר. המינון נקבע לפי כמות הרעל (במיליגרמים) לעומת משקל גוף בעל החיים (בקילוגרמים) – כמות רעל זהה תגרום נזק רב יותר בחיה קטנה לעומת חיה גדולה.

אז איך יודעים אם הכלב/חתול אכל את הרעל?

למעשה אין דרך לדעת בוודאות שהכלב/חתול אכלו את הרעל, אלא אם ממש רואים אותם עושים זאת ויודעים את זהות הרעל. תמיד מומלץ לברר עם העירייה או עם השכנים אם יודעים על פיזור רעל נגד עכברים באזור, ואם היו מקרים נוספים של הרעלת בעלי חיים באזור. הבעיה העיקרית באבחון ההרעלה הזו היא שלעיתים הסימנים מופיעים רק 1-5 ימים לאחר בליעת הרעל! (ולעיתים אף לאחר זמן ממושך יותר). כלומר, לעיתים צריך לפשפש בזיכרון ולנסות להיזכר באירוע בו הכלב או החתול אכל משהו ברחוב או בחצר בימים שלפני הופעת הסימנים הקליניים. הסימנים שמופיעים בכלב/חתול הם לא תמיד ספציפיים – עלולים להופיע סימנים כלליים של חוסר תאבון, מצב רוח ירוד, נשימה מהירה, חולשה, הקאות, שלשולים, לעיתים אפילו צליעה (בעקבות דימום למפרקים) או סימנים עצביים (במקרים של דימום למערכת העצבים). סימנים יותר ספציפיים כוללים דימום ממקומות שונים בגוף – בצואה, בהקאות, מהנחיריים, מהעיניים או סתם פצע שלא מפסיק לדמם למרות שהיה צריך כבר להגליד.

מה וטרינר תורן בודק במרפאה וטרינרית?

הווטרינר עלול למצוא עדויות שונות לאובדן דם ולאנמיה בבעל החיים: דופק מהיר וחלש, ריריות חיוורות, קשיי נשימה בגלל האנמיה (או בגלל דימום לחלל הריאות או לחלל בית החזה), סימנים עצביים, צואה דמית בבדיקה רקטלית ועוד. לעיתים בדיקת אולטראסאונד עלולה לגלות נוזל חופשי בחלל הבטן או בבית החזה – נוזל אשר אם ניתן לדגמו, יעבור אנליזה וכך יקבע האם אכן מדובר בדם (לנוזלים חופשיים בתוך הגוף, הנוצרים מסיבות פתולוגיות שונות, ויש צורך בבדיקות מעבדה ספציפיות לעמידה על סוג הנוזל ומקורו). ישנן בדיקות מעבדה ספציפיות הבוחנות את תפקודי הקרישה ומצב האנמיה. בדיקות הקרישה מעידות על קיום הבעיה במערכת הקרישה ועל חומרתה, אך לא מורות לנו מה גרם לבעיה זו – יש לזכור כי בעיה במערכת הקרישה עלולה להיגרם ממגוון רחב של פתולוגיות ולאו דווקא מרעל נגד עכברים. כלומר – האיבחון של רעל נגד עכברים הוא לעיתים לא מוחלט, ולעיתים יש צורך לבחון האם החיה מגיבה לטיפול נגד ההרעלה על מנת לקבוע שאכן רעל נגד עכברים גרם לסימנים הקליניים של החיה.

איך מטפלים?

הטיפול תלוי בחומרת הבעיה (חומרת האנמיה בגוף) ובסימנים הקליניים של הכלב/חתול. ובכל מקרה צריך להיות בהשגחה (במצב קל- של הבעלים ובמצב יותר מדאיג בהשגחת רופא צמודה וקבלת טיפול דרך עירוי ורידי). הטיפול הבסיסי בכל מצב הוא מתן של ויטמין K – אותו ויטמין אשר הרעל גורם לחסרונו בגוף. בגלל שהרעל עלול להצטבר בגוף לאורך שבועות – נותנים את הטיפול לתקופה של מינימום 3 שבועות, ויומיים לאחר סיום הטיפול חוזרים על בדיקת תפקודי הקרישה, על מנת לוודא שלא נותר רעל פעיל בגוף. במצב בו נראה הכלב/חתול אוכל את הרעל ב-4 השעות האחרונות (ועדיין אין סימנים להרעלה פעילה בגוף) – ניתן להשרות הקאה ע"י תרופה בהזרקה, מתוך תקווה שהרעל עוד לא נספג במערכת העיכול. יש לזכור שהחיה, למרות בליעת הרעל, תראה בריאה לחלוטין שכן הרעל מתחיל להשפיע בדרך כלל רק מספר ימים לאחר אכילתו. במצב בו הכלב/חתול מאוד חלשים ועם קשיי נשימה, ו/או אנמיה חמורה – יש לאשפז את הכלב או החתול במוקד חירום לחיות, לתת לו עירוי של מנות דם, מנות פלסמה, נוזלים (וכמובן ויטמין K) ולערוך מעקבים צמודים אחר מצב האנמיה ותפקודי הקרישה. מנות דם – הדם אשר ניתן הוא למעשה דם המכיל כדוריות דם אדומות בלבד, ללא שאר רכיבי הדם (חלבונים, שומנים, מלחים, מים, תאי דם לבנים וטסיות דם). מספר מנות הדם תלוי במידת אובדן הדם (כלומר מידת האנמיה), חומרת הסימנים הקליניים של החיה, ובמשקל החיה. כלומר – ככל שכלבכם/חתולכם יותר גדול, סביר כי תזדקקו למספר גדול יותר של מנות דם. בחיה קטנה מנת דם יחידה עשויה להספיק. יש לזכור כי אם החיה מדממת לתוך הגוף (כלומר לתוך חלל הבטן או חלל בית החזה) – היא תספוג כ50% מהדם הזה בחזרה (לאורך מספר ימים) ועל כן אין להוציא את הדם מהגוף אלא אם הוא גורם לקשיי נשימה. מנות פלסמה – "פלסמה" היא למעשה רכיב של הדם המכיל את חלבוני הקרישה. נותנים אותו במטרה לעזור בעצירת הדימומים הפנימיים הקיימים כרגע – "לכבות שריפות", עד אשר החיה תחזור ותייצר שוב חלבוני קרישה בעצמה, בעזרת ויטמין K. מספר מנות הפלסמה תלוי במידת בעיית הקרישה, בחומרת הסימנים הקליניים ובמשקל החיה. יש לזכור כי מתן של מנות דם או פלסמה מחייב זהירות שכן החיה עלולה "להגיב" למנות בגלל מגוון רב של גורמים – כלומר מתן של רכיבי דם עלול כשלעצמו להיות מסוכן. בחתולים – יש להתאים את סוג הדם של החתול למנה המתקבלת (דם או פלסמה). בכלבים – אם זו מנה ראשונה שהכלב מקבל בחייו יש לנטר את מצב הכלב במהלך מתן מנת הדם או הפלסמה, אך אין צורך בהתאמה מראש של מרכיב הדם לכלב. טיפול בהרעלה באישפוז גם הוא אורך מספר ימים רצופים עד לייצוב מלא וחזרה לשגרה ולכן חשוב לבחור בית חולים וטרינרי שפתוח 24/7 על כל מקרה של יבוא.