סירוס זו לא מילה גסה

ישנן דעות שונות של אנשים לגבי סירוס ועיקור כלבים וחתולים. והדיון הזה עולה במיוחד לאור פרסום ועידוד עיקורים וסירוסים לכלבים וחתולים בישראל. בישראל ישנה בעיה של התרבות יתר של כלבים וחתולים חסרי בית, אשר גורמת לכך שמידי שנה מומתים בהסגרים וכלביות עירוניות, עמותת ובתי מחסה למינהם קרוב למאה אלף כלבים וחתולים. כמות הכלבים והחתולים המובאים לכלביות, הסגרים ועמותות גדולה הרבה יותר מכמות התאים הקיימים להשגחה עליהם, ונוצרה תופעה מחרידה של המתת כלבים וחתולים מחמת המצב בו ההיצע עולה בהרבה על הביקוש. כלבים וחתולים מקסימים, בריאים, טובים ויפים מוצאים את מותם מפאת חוסר מקום / נטישות והמלטות מרובות והם מורדמים למוות בהזרקה, דבר נורא המתרחש כיום באופן שגרתי בישראל.ולכן, אנו מעודדים עיקור וסירוס כלבים וחתולים בישראל.

סירוס מבחינה מוסרית

פה אנו לא נדון בהיבט הבריאותי הרפואי, שגם בו יש הצדקות מדוע כדאי כן לסרס ולעקר בעלי חיים כמו כלבים וחתולים אשר חיים חיי משפחה כיום בישראל, אלא נדון בהיבט המוסרי אתי של העניין. יש גורסים כי כל התערבות בטבע היא לא מוצדקת, וכי עיקור או סירוס כלב וחתול מתבצע שלא לפי בחירתם ולא לפי רצונם, אלא בא לענות על צורך ונוחות של הבעלים. יאמרו אחרים כי כלבים וחתולים המתגוררים בבית ומהווים חלק ממשפחה אנושים מודרנית, אינם חיים בטבע, ובשל כך יש להתאים את אורח חייהם לחיים בבית. כשזכר שאינו מסורס מגיעה לבגרות מינית (בסביבות גיל שנה) הוא מפתח נטיות הגנה על הטריטוריה שלו (מפניח זכרים אחרים) וכן יצר ההתרבות שהוא בגדר הישרדות האבולוציה הוא שמעורר אתו לרדוף ולמצוא נקבה מיוחדת ולאתר את ריח הנקבה המיוחמת עד למרחק של 70 ק"מ ממקום הימצאו. לפיכך, כלבים רבים שאים מסורסים מאיישים את ההסגרים והעמותות- הם בורחים מבתיהם במרדף אחרי ריחה של נקבה מיוחמת, מתרחקים מרחק רב מביתם, ולא מוצאים את דרכם חזרה. על כן בביקור בהסגרים ועמותות, נראה כי תאים רבים מלאים בזכרים לא מסורסים ביתיים ומחונכים, שאיבדו את דרכם. אחת הבעיות בכלבים לא מסורסים היא כי הם בחלק ניכר מהמקרים ולאור היצר הטריטוריאלי שלהם, לא יסתדרו עם כלבים זכרים אחרים בעיקר אם גם הם לא מסורסים, ועל כן גם מצטמצם עוד יותר מקום ההשגחה בכלביות ובהסגרים, מאחר וניתן במקרים האלה לאייש כלב אחד בכל תא.

לסרס כדי למנוע פציעות

נציין גם כי חלק ניכר מהמצבים המגיעים לטיפול וטרינרי חרום, או מגיעים לוטרינר תורן בשבת הינם בתלונה של נשיכה, וחלק ניכר מהמקרים מדובר בנשיכה של זכר שפגש בזכר אחר וזיהה אותו כאיום טריטוריאלי, או שהימצאותו בסביבה איימה על השליטה שלו בטריטוריה או בקרבת נקבה.כאשר מספר כלבים זכרים נמצאים בקרבתה של נקבה מיוחמת, הם נלחמים עליה ובדרך כלל המלחמה כואבת. וכוללת נשיכות, פציעות. יש לציין כי הפציעות והפגיעות כתוצאה ממלחמות זכרים יכולות להיות קשות. במקרה של מקרים קשים ניתן כמובן להגיע לבית חולים וטרינרי בכיכר. בכל מקרה לאחר ריב בין כלבים, גם אם לא נראים לעין פצע נשיכה- יש להביא את הכלב לבדיקה אצל וטרינר במרפאה וטרינרית להערכת המצב. ולעתים יהיה צורך בטיפול תרופתי, מאחר וגם אם שן אחת בלבד היא שחדרה את העור ונגרם פתח קטן שלא נראה לעין, חיידקים המצויים על השיניים של הנושך יכולים ועשויים לגרום לזיהום. ניתן לטפל בזיהום מנשיכה בשלב התחלתי ביתר קלות, לעתים עוברים מספר ימים ורק לאחר מכן נראית נפיחות של האזור, ובבדיקה מתגלה אזור ממוקד נפוח חם וכואב מלא במוגלה שנוצרה סביב מקום החדירה של השיניים. ישנו מי שיגיד שהצלת חיים – מפני הליכת הכלב לאיבוד תוך כדי רדיפה אחרי נקבה, נשיכות ומלחמות עם זכרים בטיול היומי הן עילות מספיקות על מנת לקבל את ההחלטה לסרס את הכלב.כמובן שגם הנאה בטיול היומי חשובה אם מסתכלים על הפן של איכות חיים- הכלב יוצא לטיול שלוש פעמים ביום ויכול לנהל חיי חברה, משחקים בפארק עם כלבים, ריצה והוצאת אנרגיה ללא רצועה- זהו תענוג גדול… גם לבעלים שלו. ולעומת זאת, ובמידה ואינו מסתדר עם זכרים, לא יכול להנות ממשחקי חברה בגינת כלבים, משוחרר מהרצועה… אלא הבעלים יאלץ להחזיקו תמיד קשור לרצועה על מנת למנוע ריבים עם זכרים נוספים או בריחה פתאומית והעלמות אחרי נקבה. (כמובן שיש לסייג ולומר כי ישנם גם כלבים מסורסים שלא יכולים לנהל חיי חברה בטיולים היומיים מאחר ואינם חברותיים ואין לכך קשר לנושא ההורמונים ולסירוס).